תור הזהב של יהודי פראג הוא כינוי לפרק זמן שנפרס על פני המחצית השנייה של המאה ה-16 ונמשך עד העשור השני של המאה ה-17. במהלך תקופה זו חלה צמיחה תרבותית ושגשוג כלכלי ניכר שלא היה כמותם עד לעותה עת בקרב הקהילה היהודית. באותם ימים התהדקו הקשרים בין הציבור היהודי והמלך שהעניק ליהודים שלל זכויות. כמו כן, הרובע היהודי הורחב, שופץ והתחדש בשלל מבנים מפוארים. לצד אלה החלה גם לפרוח הקבלה ואיתה צצו שלל שמות של אנשי דת ותורה שהפכו למפורסמים שבגדולי ישראל.
את הניצנים של עידן הזהב ניתן היה לראות עם עלייתו לכס המלוכה של המלך מקסמיליאן השני לבית הסבורג – בנו של פרדיננד הראשון. מקסמיליאן, בדומה לאביו, המשיך עם המגמה הסבלנית יחסית כלפי היהודים להם העניק מגוון זכויות והיתרים בשנת 1567. שיאה של התקופה היה אבל רק כאשר רודולף השני – בנו של מקסמיליאן ונכדו של פרדיננד השני עלה לשלטון. רודולף חיבב במיוחד אומנות ומדע: הוא גילה התעניינות רבה באלכימיה ואסטרולוגיה ודאג לממן מוסדות שעסקו בתחומים אלו. כמו כן, הוא נהג להקיף את עצמו במדענים ולהזמינם לחצרו. רודולף הזמין למשל אליו לפראג את טיכו ברהה, שילם לו שכר שנתי ובנה לו מצפה כוכבים פרטי. תקופת שלטונו הביאה עימה כאמור פריחה תרבותית רחבה שכללה גם שיפור ניכר ביחסים הדיפלומטים עם מדינות זרות. במישור הבינלאומי הוא בהחלט נחל הצלחה אך ברמה המדינית הוא חווה קשיים הודות לסכסוכים בין הנוצרים הקתולים והפרוטסטנטים. לעומת זאת, הקהילה היהודית בתקופתו הרוויחה שנים מלאות במזל. רודולף נטה להתעלם מגורמים אנטישמים שדרשו ממנו להחמיר עם היהודים ובזכות האמפתיה שלו לחלק מנבחרי הקהילה חלו גם סדרת התפתחויות ששידרגו את מצבה של יהדות פראג מכל הבט אפשרי.
יהודי החצר
המלך רודולף השני אהב לאסוף סביבו אנשים משכילים ונהנה רבות מהידע שהם סיפקו לו. בין אותם בחירי סגולה שהסתובבו חופשי בארמון המלוכה היו אסטרולוגים, רופאים, אמנים ואפילו יהודים שחיו בפראג. יהודים אלה כמובן לא הפכו סתם ככה לבני בית אצל המלך. רודולף השני חיפש להפיק תועלת מאותם אנשים חכמים שהקיפו אותו. אותה תועלת הייתה בעיקר תאורתית, רוחנית ומיסטית אך הוא חשק גם בתועלת פרקטית / כספית – כי בכל זאת, לצד התחביבים הרבים יש למלך גם הרבה הוצאות שצריך לכסות, והיהודים לאורך כל ההיסטוריה היו ידועים בחכמתם הרבה בכל הקשור לכסף ולעסקאות סחר ולרודולף היה ברור שישתלם לו לנצל זאת. בשנת 1582 הוא הקים את "המוסד ליהודי החצר". אירגון זה בחר בקפידה יהודים ממעמד גבוהה שהיו מוצלחים כלכלית ומביני דבר בכל הקשור למסחר והיה מעניק להם את התואר "יהודי חצר" – "הופיודה". תואר זה סיפק אין ספור זכויות לאותם יהודים: הם היו פטורים מסוגי מס שונים וביניהם מס לעירייה, מס ארצי, מס אגרה ומס גבול. הם לא חויבו לשאת על גופם את הסימון היהודי – מגבעת צהובה / תלאי עגלגל. כמו כן, הותר להם להסתובב חופשי ברחבי העיר ללא שום מגבלה והם בעיקר זכו ליחס אישי מהמלך והסתובבו כבני בית בחצרו. התואר והמעמד סיפק לאותם יהודי חצר שלל הטבות אך גבה מהם גם מחיר: כיד ימינו של המלך נאלץ כל יהודי חצר לשמש לעיתים גם כיועץ פיננסי ולהיות זמין כאשר זומן לארמון – והחל משנת 1596 נדרשו יהודי החצר גם לסייע למלך בתרומות ששימשו את הצבא. פעמים אחרות נזקק הכסף בעבור עבודות בנייה או למטרות שיפוץ. לקשר בין יהודי החצר והמלך היו גם שלל יתרונות לטובת הקהילה היהודית ולא רק ליהודי החצר בלבד. בדרך כלל הקהילה היהודית ניצלה את טיב היחסים כדי לשפר את מעמדה, לקבל הקלה במגבלות ולדרוש ביטחון. מזווית זו תפקדו יהודי החצר לא רק בשירות המלך אלא גם בשירות הקהילה כשגרירי הציבור היהודי .
מרדכי מייזל ופועלו למען הקהילה
מרדכי בן שמואל מייזל הוא שמה של אישיות חשובה שחלילה לנו לפסוח עליה כאשר עסקינן בקהילה היהודית בימי פראג הרודולפינית. מייזל (חי בין השנים 1528-1601) היה איש עסקים ובנקאי מצליח שנולד למשפחה יהודית מקומית שהתיישבה בפראג ככל הנראה במהלך המאה ה – 15. חייו של יהודי זה היו מרחיקי לכת והוא נודע ברבים הן בזכות הונו העצום והן בשל תפקידיו הבכירים אותן מילא במרץ רב. בתור כלכלן מצליח עם יכולות מרשימות הוא השיג שלל לקוחות שהיו בעלי מעמדות גבוהים, חלקם אף הגיעו מקרב השלטון ובני האצולה. בנוסף ללקוחות כבדים אלה מייזל השתדל לתמוך גם בעסקים קטנים ובאנשי מקצוע שונים להם היה מלווה כספים בתנאים טובים. מייזל צבר במהרה רכוש אדיר ועימו עצמאות פיננסית רחבה – כספו הוערך כחצי מיליון גולדן (המטבע דאז). בתור איש עסקים הוא הרוויח לעצמו כמובן גם שם טוב שחילחל עד לאוזנו של הקיסר רודולף אשר מינה את מייזל ליהודי החצר שלו. הקשר הידידותי שנוצר בין השניים בוסס על חברות כלכלית שהייתה כרוכה בשלל מחויביות מצידו של מייזל כלפי המלך (לרוב תרומות) אך גם במגוון זכויות (הטבות מס, הסרת מגבלות סחר, חופש תנועה במרחב ובהתנהלות פיננסית). חלק מכובד מההטבות נגע בדרך עקיפה אפילו בקהילה היהודית בעת ההיא, היות ומיזל מלבד לעיסוקיו כבנקאי היה גם בעל משרה בהנהלה של הגטו היהודי. מייזל שימש שנים רבות כחבר מועצה של הקהילה היהודית בפראג ואף הפך ביום מן הימים לראש הקהילה כולה ולנשיאה. דרגתו הגבוהה של מייזל בחצר המלך לצד עבודתו כאיש ציבור יהודי עשיר הביאו לפריחה רחבה ושגשוג עצום שלא נראו קודם בקרב יהודי העיר.
בית הקהילה היהודית בפראג שבנה מרדכי מייזל 
רחוב מייזלובה ברובע היהודי בפראג ע"ש מרדכי מייזל
תרומותיו של מייזל ליהדות פראג היו ניכרות לעין והשינויים שהוא חולל לטובת הקהילה נגעו בכמה וכמה מישורים. הודות למייזל זכתה הקהילה היהודית בפראג לפחות עוינות מצד שכניהם הגויים ובכלל הקשרים הדיפלומטים בין היהודים לשלטון השתפרו. מלבד לביטחון קיבלו היהודים גם הקלות שונות הקשורות לחיים בתוך תחומי הגטו. עם זאת, השינוי הגדול והבולט מבין כולם היה השיפוץ הרחב בחלקיו השונים של הגטו הפשוט והצפוף. עושרו של מייזל ותרומותיו הנדיבות הפכו את הגטו היהודי משכונה דלה ומסכנה לאיזור עם חזות ארכיטקטורית מפוארת ומודרנית. מייזל דאג לסלילה מחודשת של הרחוב המרכזי בגטו, הוא בנה שלל בתי כנסת ובתי מדרש חדשים, יסד בית חולים וקבע את מקום משכנה של ההנהגה היהודית בבניין חדש אשר בנה לכבודה המוכר לנו היום כבית הקהילה היהודית בפראג.
