הבירה הצ'כית היא יעד תיירותי נחשק המושך אליו מיליוני מבקרים מדי השנה. העיר מציעה לאורחיה רשימה ארוכה של אטרקציות ומוקדי משיכה המורכבים מאתרים היסטורים, מסעדות, מונומנטים, גנים, שווקים, פעילויות מגוונות ויצירות אמנות שמלווים באווירה בטוחה, רמת ניקיון גבוהה, אדריכלות ססגונית ותחבורה ציבורית מהטובות בתבל. המטרופולין עצומה בגודלה ביחס לערים בישראל, אך המרכז שלה יחסית קטן והגרעין ההיסטורי מבוסס על כמות אתרים יחסית נמוכה שניתן לספור עם שתי ידיים ולהספיק ביום אחד. הפנים התיירותיות הן מקומות כמו כיכר ואצלב, קתדרלת ויטוס הקדוש, הרובע היהודי יוספוב, גשר קארל ומגדל אבק השריפה, אבל בראש ובראשונה זה השעון האסטרונומי של פראג עליו נרחיב בכתבה זו.
הרקע ההיסטורי
פראג, כפי שאנו מכירים היום, נוסדה אי שם במאה ה-9 לספירה על ידי שושלת המלוכה הצ'כית הראשונה, הלא היא שושלת פז'מיסל, ובראשה מיסדיה האגדיים פז'מיסל וליבושה. על פי האגדה, ליבושה, כוהנת ונביאה, חזתה איפה על העיר לקום ושם היא הקימה את המצודה. במובן הזה, פראג נוסדה תחילה בגדה המערבית של נהר הולטאבה והאזור כולו הפך במרוצת השנים למרכז השלטוני והמינהלי העתיק ביותר של העיר.
הארמון היה מתחם מבוצר ששימש בתור בסיס הכח ומקום משכנם של המלכים. הקומפלקס כלל בתוכו בנייני מגורים, כנסיות וחצרות שבהם נולדה השליטה והפוליטיקה המקומית. לעומת זאת, השכונה למרגלות הטירה, טריטוריה המכונה היום "העיר הקטנה" – מאלה סטראנה, היוותה אתר התיישבות של עוזרי השכבה השולטת שהבטיחו את ניהולה והגנתה, לצד אומנים ומשרתים, כמו גם מוסדות דתיים ואנשיהם, בהם כמרים, נזירים ואנשי רוח.
במקביל לעיר שצוברת עור וגידים, החל מהמאה ה-10 לספירה החלה להיווצר בסמוך למעברת וולטאבה, על הגדה המזרחית, מושבה חדשה. המיקום של פראג היה סופר אסטרטגי למסחר באותם הימים. העיר הייתה לצומת כלכלית של שתי דרכי מסחר אירופאיות חשובות, מצפון לדרום מהדנובה דרך פראג לסקס ולחופי הים הבלטי וממזרח למערב מגרמניה להונגריה ולשטחים הפולניים. מעברת וולטאבה הייתה נקודת מפתח לסחר. סוחרים ייבאו הנה סחורות, נדרשו לשלם מכס ומטבע הדברים הוקמו שווקים ואנשי מלאכה אט אט העתיקו לפה את פעילותם והקימו דוכנים וחנויות משלהם. היישוב הקטן בגדה המזרחית היה בעיקר בעל אופי כלכלי ופחות פוליטי. בין המאות ה-11 וה-12 הסביבה כל כך התפתחה במישור האקונומי, עד שהיא זכתה להיקרא בשם "השוק הגדול", הבסיס העתידי של כיכר העיר העתיקה המוכרת לנו בימים אלה. עד למחצית המאה ה-12 היה השטח עצמאי, אך כמאה שנים מאוחר יותר, באמצע המאה ה-13, המלך פז'מיסל אוטקר השני העניק לו זכויות עירוניות, תהליך שלבסוף הוביל לסיפוחו והקמת העיר העתיקה. ממחצית המאה ה-13 החלו גם בבניית החומה שהקיפה את פראג שביצרה גם את העיר הישנה ועימה את הכיכר. ב1310 הסתיימה מלאכת בניית החומה ובזאת הפכה העיר העתיקה לחלק רשמי ובעל זכויות של פראג המלכותית.
מלבד לפוקנציה כלכלית, הכיכר הייתה לפינת מפגש בין אנשים ודעות, מבית ומחוץ. בנוסף לשווקים, לשכונה נתווספו מקומות מגורים יחד עם בתי סוחרים והיכלים עירוניים באדריכלות רומנסקית או גותית קדומה. המבנים הראשונים מסוג זה שימשו לניהול וליצוג חלקה הספציפי הזה של העיר שצמח וגדל. בשנת 1338 נוסף לצד המערבי של הכיכר בית העירייה כסמל של האטונומיה הצומחת עוד ועוד. בית העירייה נודע כלוגו של העוצמה הפוליטית של העיר העתיקה והוא שירת את בני העיר והמועצה שעמדה בראשה והתכנסה בחדריו.
במאה ה-14, תחת שלטונו של קארל הרביעי, מתחזק כוחה של העיר עוד יותר, כאשר פראג נעשת מקום מושבו של הקיסר מטעם הקיסרות הרומית הקדושה. הודות לכך, הכיכר מתחילה לשמש גם לטובת פגישות דיפלומטיות, טקסים ואירועים בעלי חשיבות גדולה. עובדה זו, בתוספת המציאות הכלכלית היציבה והטובה דאז, תרמה לכך שנולדו פה כל התנאים לפיתוח מלאכות וחידושים טכנולוגים. המעטפת האינטלקטואלית והאקונומית של העיר הם שהולידו את הרעיון שיש להתקין בכיכר שעון למדידת זמן איכותית שתסייע בארגון חלק של החיים העירוניים, הסחר ואפילו התפילה שבקעה מבעד לבתי התפילה הנוצריים מסביב. המענה לכל הדרישות הללו התגלם דרך התקנתו של השעון האסטרונומי על גבי בית העירייה הישן בתחילת העשור השני למאה ה-15.
שעון שהוא אייקון
השעון האסטרונומי בפראג הוא אחד מהשעונים העתיקים ביותר מסוגו ביבשת האירופאית ובעולם בכלל שעודנו פועל. השעון הוא סמל של קידמה טכנולוגית, ידע מדעי וכח, שהם היו בדיוק הדברים שהעיר העתיקה דאז רצתה להפגין. בתקופה שבה האזור היווה מקום לדיפלומטיה, חילופי דעות, צמיחה כלכלית ואתר ייצוגי של הממלכה, עלה הצורך ביצירת מונומנט שיביא את כל אלה לכדי ביטוי, אך בו זמנית יהיה גם לכלי ניהולי של החיים העירוניים. השעון רחוק מלהיות מד זמן בלבד, אלא הוא קודם כל מצגת חייה של התנהלות גרמי השמיים והיקום בו הם נמצאים, כמו שהם היו מוכרים במאות ה14 וה-15. באותן שנים כבר צצו להם שעונים דומים בערים אירופאיות אחרות, כגון השעון האסטרונומי בברן שבשוויצריה מ1405 או אפילו עוד לפני בקתדרלת ולס באנגליה סביב שנת 1390, אבל גם בפדובה מ1344 או מאוחר יותר בלונד מ-1425. אם ניקח את כל זה בחשבון, הרי שהתקנתו של השעון בפראג ב-1410 שמה אותו במיקום די מכובד בין כולם, אם כי לא בין הראשונים להופיע, אבל גם לא בין האחרונים שקמו, פשוט אי שם באמצע. מאידך, מה שכן מבדיל בין השעון המקומי לאחרים טמון בכך שהוא היחיד מהיתר שהמגנון המכני המקורי שלו הצליח להשתמר וממשיך לתפקד מימי הביניים ועד הלום.
השעון שמוכר לנו היום הוא תוצאה של פיתוח שנמשך מאות בשנים, אמנם סיפורו מתחיל כבר במאה ה-14 וספציפית בין השנים 1360 ועד 1364, מתי שלבית העירייה נוסף המגדל הגבוה, עליו השעון הותקן ככל הנראה ב 9 לאוקטובר לשנת 1410. מאחורי היצירה עמד צוות שכלל שני אנשים, האחד יאן שינדל, מתמטיקאי, אסטרונום, רופא ופרופסור באוניברסיטת קארל, והשני ניקולאס מקאדאן, שען ומהנדס. הראשון עמד מאחורי החישובים האסטרונומים והמתמטיים, בעוד השני דאג לפרטים הטכנים וליצירה הפיזית. ראשית השעון כלל רק את הלוח האסטרונומי והמכניקה שעמדה מאחוריו. עם הזמן התווספו ליצירה יותר פרטים. ב1490 השען והטכנאי יאן האנוש מוסיף לשעון לוח שנה ויתכן שאף את הפסלים הגותיים והקישוטים הרבים. על האנוש גם מרבים לספר את האגדה, לפיה ניקרו את עיניו במטרה שלא יוכל ליצור יצירה דומה לזו שהוא עצמו יצר בפראג עבור מקום אחר בגלובוס. הבסיס של השעון עשוי ברזל, במיוחד המנגנון מאחוריו, אך היצירה משלבת גם עץ, אבן ולוחות מאוירים. מתי ואיך בדיוק נוספו לשעון כל השליחים שיוצאים מחלונותיו או הפסלים השונים בצידיו הינו פרט שלא ידוע במדויק. ישנן התייחסויות שונות מתוך יומני מסע או תיאורים למיניהם, המוקדם מכולם מ-1733, המתאר פסלים כלשהם, אבל כוונתו איננה ברורה. לא ידוע האם היא מתייחסת לשליחים או לפסלים בצדדים, וזה מה שמשאיר את הסוגייה לוט בערפל. היסטוריונים נוטים ליחס את תאריך הוספת השליחים שיוצאים מהחלונות לזמן השיפוץ הנרחב שהשעון עבר בשנים 1865-66, אבל כאמור ישנו סיכוי שהם היו מותקנים כחלק מהשעון כבר מתישהו במאה ה-18. במסגרת השיפוץ הרחב הוחלף לוח השנה של השעון בלוח חדיש יותר מאת האמן הצ'כי יוסף מאנס.
כפי שהוזכר, המנגנון והבסיס של השעון שכולל את המדדים האסטרונומים הם מקוריים מן המאה ה-15, אבל מלבדם היום בפועל רובו החיצוני של השעון מורכב משחזורים או העתקים. ב-8 למאי לשנת 1945 הכוחות הנאצים הפגיזו את בית העירייה, טרגדיה שהובילה להרס מוחלט של הכנף האחורית של המבנה שכבר איננה קיימת ולפגיעה קשה בשעון עצמו שנדרש לעבור שיפוצים ושחזורים. בובות השליחים נהרסו כתוצאה מהפגיעה בסוף מלחמת העולם השנייה ושוחזרו ב-1948 על ידי האמן וויטייך סוחארד. גם הדמויות החיצוניות נהרסו והוחלפו בחדשות בין השנים 1948-76. לוח השנה של מאנס הוחלף בהעתק משנת 1946. התרנגול מעל חלונות השליחים הוא תוספת מאוחרת מ1882. מרבית הפסלים בחוץ הוחלפו ברפליקות בשנת 1976 והמקוריים נלקחו למוזיאון של פראג.
מופע בעל רבדים עמוקים
השעון האסטרונומי הינו בגדר פלא מכני המשמש גם ככלי למדידת זמן וגם כמופע אסטרונומי מרהיב ומוצג אמנותי מרשים. היצירה המכנית המופלאה נחלקת ל3 חלקים עיקריים: 1) הלוח האסטרונומי בחלקו העליון של השעון, 2) לוח השנה מתחתיו, 3) החלונות הכחולים למעלה דרכם מביטים 12 השליחים של ישו בשעת הצלצול, התרנגול המוזהב מעליהם והבובות שמפוזרות בצידי השעון.
הלוח האסטרונומי מציג את הזמן על פי כמה שיטות ומראה גם את מיקום השמש והירח בשמיים. מחוג הזהב מראה את הזמן לפי מערכת של 24 שעות ביממה האקטואלית לימנו, בעוד המעגל החיצוני עם הספרות הצ'כיות הישנות מצביעות על הזמן הצ'כי הקדום שאינו תקף להיום. הצבעים כחול וחום מסמלים את חלוקת היממה למשמרת יום ולילה. סימני הזהב השונים על הלוח מלמדים על גלגל המזלות. הירח הניידי הקטן שנע חושף את שלבי הלבנה.
מתחת ללוח האסטרונומי אנו מוצאים לוח נוסף המכיל את מעגל השנה. העיגול מחולק ל-12 חודשים ומותאם לשנה בת 365 ימים. הלוח זז אחת ל24 שעות לפי מדד של 1 חלקי 365 כדי שהמחוג עליו בצורת יד זהובה יציג לצופים תאריך עדכני עם יום, חודש, חג אפשרי שחל וגם מזלות. הלוח מועשר בצבעים וציורים המציגים את עונות השנה ותקופות שונות האופייניות לה, בהן פריחה, קציר, שלכת, קור ועבודות הבית.
בצידי השעון סדרה של דמויות שכל אחת מהן בעלת משמעות אלגורית עמוקה המוסרת מסר לצופים. השלד מצד ימין למעלה מייצג את המוות, וכאשר השעון מצלצל הוא מניע את ידו שאוחזת פעמון ומתריאה על אוזלת הזמן והמוות הקרב ובא. ידו השנייה מחזיקה בשעון חול. מצידו של המוות עומד הנגן המזוהה לעיתים עם אדם ממוצא טורקי. דמות זו היא סמל הפיתוי והתשוקה לתענוגות החיים הזמניים. מימן ללוח השנה ממש מתחת לשתי הדמויות הראשונות נמצא לו האסטרונום שמייצג את הידיעה והתשוקה ללמוד ועל ידו עומד הסופר שמתעד את הזמן וההיסטוריה. אם נחזור לחלקו העליון של השעון, משמאל ללוח האסטרונומי שתי דמויות נוספות עם רובד אלגורי. האחת מחזיקה במראה ומסמלת את הגאווה האנושית שהיא הבל וסופה להתכלות. לידה הקמצן המחזיק בשק אשר מסמל את רדיפת הבצע. לפעמים הדמות מזוהת עם היהודי החמדן שמלווה כסף בריבית לנוכרי. מתחת לדמויות אלה ובחזרה למטה משמאל ללוח השנה ישנו המלאך שהוא סמל הטוב והשמירה ולידו הפילוסוף שהוא סמלה של החכמה.
השעון מצלצל בכל שעה עגולה בין 9 בבוקר ו 23 בלילה. בין חצות ל 8 בבוקר יש הפסקה במסגרתה השעון ממשיך להראות את הזמן, רק ללא צלצול. בשעות שבהן הצלצול מתקיים, מה שיקרה הוא שבתחילת הצלצול יפתחו החלונות הכחולים מעל הלוח האסטרונומי ומבעד להם יופיעו 12 השליחים, כל אחד בתורו. תוך כדי הצלצול השלד יניע ידו מעלה ומטה ויבשר בפעמון על לכת הזמן ובואו המתקרב של המוות. במקביל, הטורקי ינענע את ראשו, רודף הבצע והגאוותן יזיזו גם הם את ידיהם. את המופע יחתום תרנגול הזהב שיקרקר ובכך יבקש מהצופים להתעורר למציאות חדשה, לעזוב את הרע ולחפש אחר הטובה. בסוף קרקורו יכה הפעמון לפי מספר השעות של השעה שהגיעה, לכן בשעה 15:00 הוא יכה 15 פעמים.
חשוב שהתייר יגיע לפחות כ-10 דקות קודם המופע מתחיל, בזאת הוא יוכל לתפוס מקום ברחבה למטה הנעשת צפופה ועמוסה באנשים במהירות רבה. חשוב לתפוס מיקום שיאפשר לכם לצפות בחלונות הגבוהים מהם יציצו השליחים.
Staroměstské nám. 1/3, 110 00 Praha 1
