התיאטרון הלאומי בפראג הוא אחד מהסמלים המובהקים מכל של התרבות וההיסטוריה הצ'כית. מאז הקמתו בשלהי המאה ה-19 ועד הלום הוא מהווה בית למיטב מופעי האופרה, הדרמה והבלט, דרכם מתגלמת ההכרה העצמית של הצ'כים כאומה ותהליך התהוות האמנות וההיסטוריה הפוליטית העשירה של העם הצ'כי ומורשתו לדורותיו. לא מדובר בעוד מונומנט יפהפה נוסף במטרופולין המרהיבה, אלא בהצצה חיה אל תוך כברת דרכו של לאום קסום שנאבק על זהותו ולבסוף זכה לשרוד עד לימים אלה ממש.
Národní 2/110 00, 110 00 Nové Město
כאשר מחשבה יוצרת מציאות
ממבט ראשוני מבחוץ זה נראה כאילו מן ההכרח שמבנה ייחודי שכזה היה חייב להיבנות בתקופה של עושר ושגשוג תרבותי, אך לא כך פני הדברים. המחשבה להקים תיאטרון שישמש כאוניית הדגל של הקולטורה הצ'כית נולדה בשעת דוחק וצרה. במאה ה-19 תחת המונרכיה האוסטרית, מתי שהגרמנית נעשתה כמעט לעובדה מוגמרת בכל אספקט אפשרי והצ'כית כשפה ותרבות נדחקו לשוליים, ויש שיגידו שעמדו בפני סכנת הכחדה, דווקא אז עלה הרעיון בראשם של פטריוטים שסרבו להיכנע. הוגי דעות, סופרים ואינטלקטואלים כגון פרנטישק פלצקי ויוזף קייטן טיל, מי שגם חיבר את ההמנון הצ'כי "היכן ביתי?" ואחרים, נאבקו שיוקם מרכז תרבות דמוי תיאטרון בעבור הזהות הצ'כית שאט אט נעלמת. מטרת התיאטרון הייתה לקחת חלק במערכה ארוכה בעד החייאתה של התרבות, השפה וההכרה העצמית של הלאום הצ'כי, מקום שבו ייתקימו הצגות ואופרות שיחזקו את הלאומיות הצ'כית ושפת האזור המקורית. אגב, פונקציה דומה שימש גם הבית הסלאבי, בו נאספו משוררים, אמנים ויוצרים שקיימו מפגשי תרבות ונטלו פונקציה רבת משקל בלהחזיר את הצ'כים לשורשים.
אבן היסוד של התיאטרון הונחה ב-16 לחודש מאי בשנת 1868 בנוחכותם של מאות צופים שהביטו בתחילת מלאכת הבנייה של המקדש התרבותי החדש לו רבים ייחלו. האירוע היה ביטוי גורף של השתוקקות האומה להקמת סמל שיבטא את הרצון לעצמאות תרבותית.
מיקום אסטרטגי
מיקומו של התיאטרון נבחר בקפידה רבה ובכובד ראש. בחירת הלוקיישן של המבנה הייתה החלטה גורלית בעבור המרכז החדש שנועד להוות בית לרוח הלאום הצ'כית המתחזקת, וככזה מן הראוי שיהיה נגיש, אבל גם אותנטי ובחיבור הרמוני עם הסביבה. בשל כך הוחלט להקימו בגדה המזרחית ליד שפת הולטאבה. בזאת התיאטרון תפס נקודה אסטרטגית במסלול מרכזי בעיר והציע נגישות מקסימלית לתושבים ולמטיילים זרים כאחד. בדומה לפעם, ככה גם היום, כשמקומיים או תיירים מטיילים לאורך טיילת הנהר, התיאטרון ניכר לעין בנוכחותו ומצליח לעלות תדהמה בקרב המביטים עליו. אפשר לאמר שהבניין הוא כמין חלון פתוח בין התרבות הצ'כית לזו האירופאית, זה היה התכנון המקורי והוא אכן לבסוף גם הצליח.
התיאטרון הלאומי כיצירת מופת אדריכלית
המבנה של התיאטרון הלאומי הצ'כי הוא לא פחות מאשר יצירה אדריכלית סוחפת בהשפעת הניאו-רנסאנס. סגנון עיצובי זה נולד במאה ה-19 כתגובה למהפכה התעשייתית ומתוך תקווה למצוא זהות לאומית. השראתה של אדריכלות זו היא חזרה לאדריכלות היסטורית קדומה יותר, ספציפית לרנסאנס האיטלקי והצרפתי. רצונו של הניאו-רנסאנס הוא לבטא אלגנטיות, הרמוניה ופרופורציה, שיחדיו יצרו מבנה ייצוגי, סוחף ומכובד תרבותית. המאפיינים הבולטים הם סימטריה, פרופורציות, ארקדות, עמודים ופילסטרים לצד חזיתות מקושטות, קווים אנכיים וחלונות מקושתים.
תכנית הבנייה המקורית של התיאטרון היא מעשה ידיו של הארכיטקט יוזף זיטק, אחד ממבשריה של אדריכלות הניאו-רנסאנס בצ'כיה, והאדם שרעיונו האדריכלי זכה בתחרות על בניית המבנה, לפיו גם התיאטרון החל להיבנות ב 1868. ב-12 לאוגוסט בשנת 1881, זמן קצר לאחר חניכתו של המבנה קודם לכן ב 11 ליוני באותה השנה, התיאטרון נשרף. כתוצאה ממנורות חשמליות ואמצעי מגן מפני שריפות שהיו לא מספקים בשילוב עם חומרים דליקים בפנים המבנה, התיאטרון נשרף כמעט לגמרי, ובפרט הגג, האולם הראשי והבמה.
התלמיד של זיטק, יוזף שולץ, תרם לבנייתו המחודשת ושיפוצו של המבנה השרוף עם כמה שינויים חדשים. הוא הקטין את קיבולת האולם והוסיף לתיאטרון חלק נוסף וחדש שתרם להיווצרותה של פסאדה ניאו-רנסאנסית, אלגנטית, עתירה בפסלים וסמלים אלגוריים. החזית מכילה פסלים של האלים המיתולוגים אפולו והמוזות, ברליפים המייצגים אופרה, דרמה, היסטוריה ועוד אלמנטים אמנותיים אחרים. פנים המבנה מעוטר בכרביים ברונזיות של אמנים חשובים ובסצנות הממחישות אמנות ותרבות.
לצד הבניין ההיסטורי, במאה ה-20 נוסף לתיאטרון מבנה נוסף הקרוי "הבמה החדשה", המבטא את האדריכלות החדשה של המאה הקודמת. המבנה המשוכלל נפתח לראשונה ב-1983 ובגלל ציפוי הזכוכית שלו וצורתו השונה הוא מהווה ניגוד אדריכלי בהשוואה למבנה ההיסטורי. הבניין המשוכלל כולל מספר אולמות קטנים יותר, שם מתקיימים מופעים מודרנים ופרויקטים נסיוניים בהיקפים קטנים יותר.
אבני דרך ומאורעות בולטים
ערב הפתיחה של התיאטרון וההישג התרבותי של סמטנה
התיאטרון הלאומי בפראג נפתח חגיגית ובאופן רשמי ב 11 ליוני בשנת 1881 עם האופרה "ליבושה", אותה יצר המלחין הדגול בדז'יך סמטנה. באמצעות דמותה של הדמות המיתית ליבושה שניבאה את הקמתה של פראג והביאה להיווסדה, רצה סמטנה להביע את חגיגת הלאום הצ'כי ובנייתו התרבותית לדורות הבאים. היצירה נועדה לשמש כאופרה לרגל מפגשים בעלי חשיבות לאומית, כמו לדוגמה פתיחת התיאטרון הלאומי עצמו. לאחר השריפה האיומה שפקדה את המבנה, התיאטרון נפתח בשנית ב-18 לנובמבר בשנת 1883, והפתיחה התרחשה שוב עם האופרה ליבושה, אירוע שגיבש חיבור מסורתי בין התיאטרון הלאומי ויצירה זו כאות של הנשמה והתרבות הלאומית.
המאה ה-20 והקומוניזם
במאה ה-20 המשיך התיאטרון לתפקד בתור הבמה המרכזית של האופרה, הדרמה והבלט הצ'כים. תחת העידן הקומוניסטי, לאחר מלחמת העולם השנייה, הייתה תכנית התיאטרון תחת מעקב וצנזורה של הרשויות, אם כי התיאטרון עדיין נותר כסוג של מרכז לשימור האינטגרציה האמנותית וכמין במה לביטוי עמדות שהתנגדו למשטר.
בסוף שנות ה-80 היה התיאטרון למרכז פוליטי, בו פעלו תנועות שנלחמו בעד הדמוקרטיה, לרוב הן היו מורכבות מאמנים ויוצרים שהתקבצו לטובת דיונים ושיח סביב חופש הדיבור והתרבות, ביניהם היה ואצלב האבל שתרם למהפכת הקטיפה, מהפכה לא אלימה שהובילה להפלת המשטר הדיקטטורי, לאחריה הוא גם זכה להיות הנשיא הצ'כוסלובקי הראשון בעת הדמוקרטית.
דמויות מפתח הקשורות לתיאטרון
בדז'יך סמטנה (1824-1884)
בדז'יך סמטנה, מנצח ומלחין צ'כי, נחשב עד היום לאבא של המוסיקה הצ'כית הלאומית. האופרה שלו "ליבושה" על שמה של המלכה הראשונה והכהנת האגדית שהקימה את פראג יחד עם בעלה פשמיסל, הייתה היצירה שפתחה את דלתות התיאטרון בפעם הראשונה בעבור הצופים. פועלו ויצירותיו של סמטנה עשו ממנו לא רק מלחין מוסיקלי, אך בראש ובראשונה מנהיג תרבותי. היצירה ליבושה הולחנה בכוונה להפוך לסמל המשקף את האידאלים של הלאום הצ'כי.
ואצלב האבל (1936-2011)
דמותו של ואצלב האבל, הנשיא הצ'כוסלובקי הראשון לאחר פול הקומוניזם, נקשרת רבות עם התיאטרון הלאומי. האבל אמנם לא פעל בתיאטרון לאורך תקופה ממושכת, אך בתור איש אשכולות ומחזאי חיו הלכו יד ביד עם עולם התיאטרון הצ'כי. את דרכו בתיאטרון הלאומי הוא התחיל בתור טכנאי במה ודרמטורג (יועץ אמנותי). במרוצת השנים הוא חיבר מחזות שזיכו אותו להיות אחד המחזאים הצ'כים המפורסמים ביותר של המאה ה-20. האבל מעולם לא כיהן בתור מנהל התיאטרון, אולם החיבורים שיצר וההגות שלו השפיעו רבות על שיטות היישום והפרקטיקה של התיאטרון הצ'כי, ובכלל על התרבות הצ'כית תחת המשטר הקומוניסטי וגם לאחריו. שחקנים רבים, כמו גם במאים ומלחינים, השתתפו או הופיעו במחזותיו. התיאטרון הלאומי קידם את אמנות המשחק הצ'כית ובזה ייצג ועודנו מייצג את הגותו של האבל.
בין האישים המפורסמים הנוספים, שבל לנו לשכוח את פועלם בתיאטרון, הם למשל אנטונין דבוז'ק ויצירתו רוסלקה, ואצלב טליך, אחד מגדולי המנצחים הצ'כים של כל הזמנים ומנהל האופרה של התיאטרון בשנות ה-30, או קארל קובאר'וביץ', דמות מפתח במפנה המאות ה 19 ו20, מי שקידם את יצירותיו של יאנאצ'ק.
פרטים להם מומלץ להקדיש תשומת לב בעת הביקור בתיאטרון
בשעת ביקורכם בתיאטרון רצוי לשים לב למספר פרטים בלעדיים ומרחיקי לכת שאסור לכם להחמיץ.
ארכיטקטורה ודקורציה
בכניסה אל התיאטרון בדרככם לאולם המרכזי אל תפספסו את הלובי המיוחד. בדומה לחלל המופעים המרכזי, גם הפואייה מעוטר בסדרה של סמלים וקישוטים באווירת התרבות הצ'כית, רבים מהם בעלי רבדים אלגוריים עמוקים. הפסלים והדקורציה עשוית הזהב הם התבטאות של האסתטיקה הניאו-רנסאנסית.
הבמה החדשה
בצמוד לבניין המקורי וההיסטורי עומד לו המבנה החדש יחסית של התיאטרון הלאומי. בניין זה קרוי "הבמה החדשה" והוא אינו רק עוד אולם תרבות נוסף. הבמה החדשה הוא ניגוד אדריכלי מוחלט לבניין ההיסטורי, דבר ההופך אותו ליצירת אמנות ארכיטקטורית המייחצנת את הבנייה הפרוגרסיבית ונסיונותיה האדריכליים השונים של המאה ה-20.
תכנית ופעילות
התיאטרון הלאומי מקדם בימינו את שלושת ענפי התרבות המיוחדים: דרמה, אופרה ובלט. הרפרטואר מציע למבלים יצירות קלאסיות לצד מודרניות, החל מטרגדיות וקומדיות, דרך אופרות, ועד לכוריאוגרפיה עכשווית ופרויקטים נסיוניים.
לסיכום: כל הסיבות מדוע כדאי לכם לבקר בתיאטרון
1) היסטוריה ותרבות – התיאטרון הלאומי הוא סמל מובהק של זהות האומה הצ'כית והאופי התרבותי שמעצב אותה, שהוא תוצאה של מאבק ארוך וחשוב על האמנות והשפה הלאומית.
2) פאר אדריכלי – ברמה העיצובית התיאטרון הוא אייקון ארכיטקטורי קסום המשלב בין רוח הניאו-רנסאנס דרך המבנה ההיסטורי ובין אדריכלות מתקדמת הבוקעת מן המבנה המודרני הקרוי "הבמה החדשה".
3) סצנה אמנותית שוקקת חיים – האמנות חיה ובועטת באולמות התיאטרון, ובזאת היא מנגישה לכל מבקר ומבקרת הצצה חיה ותוססת אל עולם הבלט, הדרמה והאופרה, הן בהיבט המקומי והן במישור הבינלאומי.
4) הייחוד הסמבולי שבין סמטנה והקולטורה הצ'כית – החיבור בין היצירה "ליבושה" והפקות מפורסמות אחרות יוצרות מהתיאטרון מפעל תרבותי מרתק וטעון רגשות.
5) מסע אחורה בזמן – ביקור בתיאטרון הוא אחת מהדרכים שלכם כיצד לחזור בציר הזמן מאות בשנים וללמוד מקרוב על ההיסטוריה והתרבות המתגבשת של העם הצ'כי בעבר.
הודות לכל הגורמים הללו ניתן לאמר נחרצות שהתיאטרון הוא לא עוד סתם בניין יפה בסמוך לנהר הולטאבה, אלא אנדרטה חיה ונושמת של התרבות הצ'כית, האמנות המקומית והזיכרון הלאומי, שלשמן מומלץ לכם לפקוד את המקום בעת הביקור בבירה הצ'כית.
מידע נוסף באתר הרשמי https://www.narodni-divadlo.cz/en
